תקנת השבים - מעמדו של עבריין שריצה את עונשו

נושא המחקר הוא השקפת המקורות היהודיים על אחת מזכויות האדם הבסיסיסיות, זכותו של העבריין לשיקום חברתי לאחר שריצה את עונשו.

מה צריך להיות יחסה של החברה אל העבריין החריג? האם יש לנדותו ולהתרחק ממנו או שמא יש לחתור להשיבו אל חיק החברה? האם העובדה שנתפס אדם פעם בקלקלתו תלווה אותו בכל אשר יפנה ותקבע את גורלו אף בעתיד, או שמא זכאי העבריין לאחר שריצה את עונשו לפתוח דף חדש בחייו ולעסוק בכל דבר אשר יחפוץ בו בליט שירדוף אחריו כצל כתם העברה שעבר? האם כיוון שעבר אדם עאברה, גורלו להידחות אל שולי החברה לבלתי שוב אליה כשווה בין שווים? שאלה זו נשאלת לגבי מי שעבר עברה חמורה, ועוד יותר לגבי מי שעבר עברה קלה. האם ראוי שילווה המעשה את הגנב מכאן ולהבא בכל אשר יפנה, כגורלו של ז'ן ולז'ן גיבור הספר 'עלובי החיים' לויקטור הוגו, שכאשר נודע שגנב בצעירותו כדי להציל את אחותו ואת ילדיה מחרפת רעב, איבד את משרתו כראש עיר וחרב עליו עולמו?

השאלה נחלקת למעשה לשני חלקים: החלק הראשון עניינו זכויותיו המשפטיות של עבריין שריצה את עונשו: כלום הוא רשאי להתעסק בכל עיסוק ולהתמנות לכל מינוי, והאם הוא יכול לחזור למשרתו הקודמת וכיוצא בזה; והחלק השני עניינו דרכי רישום ההרשעה ופרסום המידע בדבר ההרשעה, משום שפרסום מידע מעין זה עלול להיות בעוכריו, הן מבחינת פגיעה בשמו הן מבחינת שלילת אפשרויות העיסוק העומדות לפניו (אם לא מבחינה משפטית, הרי לפחות מבחינה מעשית).

במדינת ישראל, עוגן נושא זה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981. קודם לכן, בהיעדרו של חוק בנושא זה, קבע בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי השופט ד"ר יצחק קיסטר ז"ל עקרונות יסוד אחדים המיוסדים על המקורות היהודיים. לימים, הציעה הממשלה לכנסת הצעת חוק בנושא זה המבוססת על המקורות היהודיים.

ראשיתו של החיבור במחקר "מעמדו של עבריין שרצה עונשו", שנערך בזמנו לצורך הכנת החוק במשרד המשפטים.

החיבור פותח ביסודות ה'תשובה' ובהשפעתה של ענישתו של העבריין. לאחר מכן, הוא בוחן את הדרכים שהוצעו להסרת תו הקלון ממי שחטא וקיבל את עונשו ולהכרה בו כ'אח' ואת התקנות שניתקנו. בהמשך, בוחן הספר את הסייגים להחזרת העבריין שריצה את עונשו לתפקיד ששימש בו קודם שחטא.

שיקול חשוב כשמכריעים בשאלה אלה הוא אם שב העבריין מחטאיו, אלא שהתשובה תלויה בהליכים נפשיים ורוחניים של האדם, ועל כן ניצב מי שצריך לבחון אם העבריין שב בתשובה אם לאו בפני קושי גדול. בבעיה זו התלבטו הפוסקים כל אימת שנזקקו לדון בשאלהב אם התחוללה תמורה אצל העבריין ושוב אינו כפי שהיה. כפי שנראה להלן, התלבטות לו מלווה הרבה מן הדיונים שבספר.

בנספחים לחיבור זה, נדונה גם משמעותה של האמרה 'מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין', וכן ההקבלות שבין הוראות חוק המרשם הפליל ותקנת השבים, התשמ"א-1981 למקורות היהודיים.

[לתוכן הספר בטקסט מלא, לחץ כאן]