ההגנה על צנעת הפרט

במשפט המודרני הולכת ומתגבשת הזכות הקרויה 'זכות האדם לפרטיות'. יסודה של זכות זו בהכרה שהאדם זכאי לחיות את חייו ולנהל את ענייניו בלא שיעקבו זרים אחר מעשיו ולנהל אותם בצנעה בלא חשיפתם לאור זרקורי הפרסום והתקשורת.

ההגנה על הפרטיות היא למעשה הרחבה של המגמה המסתמנת במשפט המודרני, שלא רק גופו של האדם ורכושו זכאים להגנה, אלא גם, ואולי עוד יותר, אישיותו, שמו הטוב ורכושו האינטלקטואלי. הזכות לפרטיות כוללת גם את הזכות לשמירה על סודותיו של האדם, לצנעת כתביו ואגרותיו, לאי-האזנה לשיחותיו ולצנעת אורחות חייו וניהול עסקיו. מבחינת מעשית משמעותה של הזכות לפרטיות היא זכות האדם לאנונימיות ולהגנה מפני מעקב אחריו והתחקות אחר אורחות חייו כשהוא ברשות היחיד.

הגדרתו של המושג 'פרטיות' אינה קלה כלל, ואף אין הסכמה בדבר היקפה. דרך משל, יש המצמצמים את היקפה של הפגיעה בפרטיות לפגיעות 'מופשטות' שאינן אסורות מכוח דינים אחרים. אך יש מי שמרחיב את היקפה וכולל בה גם עניינים אחרים, כגון האיסור לפגוע ברכושו הפיזי של האדם והאיסור לפגוע בעצמאותו של האדם על גופו.

במדינות אחרות, כמו גם במדינת ישראל, הזכות לפרטיות הולכת וזוכה אט אט להכרה כזכות עצמאית הראויה להגנה משפטית ואף כזכות חוקתית.

ההגנה על הפרטיות זכתה להכרה משפטית במדינת ישראל בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וכן זכתה זכות זו להכרה כערך-על בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

חיבור זה עוסק באספקטים אחדים של ההגנה על הפרטיות כפי שהם משתקפים במקורות העבריים. דומה כי תורהת ישראל, המלמדת על ערכו של הפרט ועל ייחודו מחד גיסא, ועל זיקתו של הפרט לכלל מאידך גיסא, יש בה כדי לאלפנו דבר בנושא ההגנה על זכות האדם לפרטיות ועל גדריה.

[לתוכן הספר בטקסט מלא, לחץ כאן]