מורשת המשפט בישראל

מורשת המשפט בישראל

העצמאות המדינית של עם ישראל, שהחלה עם הקמת המדינה, לא הביאה עמה עצמאות משפטית. פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, שנחקקה עם הקמת המדינה, קבעה כי 'המשפט שהיה קיים ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) יעמוד בתוקפו'. משמעותה של הוראה זו היא, לא רק שהחוקים שהיו בתוקף בתקופת המנדט הבריטי יישארו בתוקפם, אלא אף יתרה מזאת: בתי המשפט היו חייבים להמשיך לינוק מן המשפט האנגלי על פי הוראת סימן 46 לדבר המלך במועצתו, 1922, שקבעה כי כאשר אין תשובה לשאלה משפטית בחוק, ישפטו בתי המשפט על פי עקרונות המשפט המקובל (Common Law) ודיני היושר (Equity) שבאנגליה. הוראה זו, שנחקקה על ידי השלטון הבריטי, המשיכה להתקיים גם אחרי הקמת המדינה, על פי פקודת סדרי השלטון והמשפט הנזכרת לעיל.

אמנם המשך קיומם של החוקים שהיו בתוקף ערב הקמת המדינה הותנה בהשארת החוקים על כנם, בלא שישונו ובלא שיבוטלו על ידי חקיקה חדשה. ואכן, מאז חוקקה הכנסת חוקים חדשים: יש מהם שביטלו חקיקה קודמת, ויש שחידשו הוראות חוק בתחומים שלא היו מוסדרים קודם לכן מבחינה משפטית. כך, למשל, הוחלפו כל הוראות המג'לה התורכית, שהיו בתוקף בארץ, בסדרה של חוקים ישראליים בתחום דיני הממונות.

מה מקומו של המשפט העברי במערכת משפטית זו? כאן יש להבחין בין החקיקה לבין הפסיקה. אשר לפסיקה, יש להבחין בין התקופה שעד שנת תש"ם (1980), שבה חוקקה הכנסת את חוק יסודות המשפט (ראה נספח א), לבין התקופה שלאחריה. ואשר לחקיקה ולפסיקה גם יחד, יש להבחין בין התקופה שעד שנת תשנ"ב (1992), שבה חוקקה הכנסת את חוקי היסוד (ראה נספח ב), לבין התקופה שלאחריה.

"מורשת המשפט בישראל" פועלת בתחום זה לקידום המשפט העברי. פועלה מתואר באתר זה.

הדברים המתוארים באתר אינם אלא שרטוט קל של הנושאים הקשורים בשילובו של המשפט העברי בשיטת המשפט הישראלית ובמפעלם של משרד המשפטים ו'מורשת המשפט בישראל' בתחום זה. אכן, המשימה רבה, והדרך ארוכה עד לשילוב ערכי המשפט העברי במשפט הישראלי והחדרתו לידיעתם ולתודעתם של המשפטנים בארץ.

בעוד שהתעלמות מן השימוש במקורות המשפט העברי תדלדל את משפט הארץ ותנתק אותו ממקור חיותו, הרי הזדקקות ראויה למקורות המשפט העברי על ידי המופקדים על מעשה המשפט תביא לכך שמשפט ארצנו לא יהיה משפט של 'חיי שעה', אשר אין לו אלא מקומו ושעתו, אלא הוא יהווה חוליה נוספת בשרשרת המשפט היהודי, המחברת את העבר עם העתיד. למשפט כזה, יאה לומר: 'נצחוני בני, נצחוני בני', במשמע של 'עשאוני נצח'.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכי מדינה יהודית ודמוקרטית. על פי חוק זה, הפכו ערכי המשפט העברי לערכי על. ואולם קביעה זו נשארה תאורטית בלבד, ועדיין לא יצאה מן הכוח אל הפועל, משום שלא נתלוו לה מעשים שיממשו אותה הלכה למעשה. דומה כי עדיין לא השכילו בתי המשפט בישראל לשאוב ממקורות המשפט העברי, כפי שראוי היה שייעשה במדינה יהודית. אימוץ המשפט העברי במשפט מדינת ישראל יתרום לחיזוק אופיה היהודי של המדינה.

הונחה התשתית לעצמאותנו המשפטית ולבניינה של המדינה היהודית, שיהדותה תיקבע לא רק בשמה אלא גם במהותה: שמה יהיה נאה לה והיא תהיה נאה לשמה.

בפתחו של היובל השני, יש לקוות כי מה שעדיין לא נעשה ייעשה, ואם לא היום - מחר. ויקוים בנו: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.

ועדה מייעצת
פרופ' ישראל אומן
פרופ' אלן דרשוביץ', ארה"ב
פרופ' אלי ויזל, ארה"ב
עו"ד ד"ר יעקב וינרוט
השופט צבי א' טל
סיר זלמן כהן, אוסטרליה
הרב ישראל מאיר לאו
פרופ' נחום לאם, ארה"ב
עו"ד פרופ' דוד ליבאי
עו"ד פרופ' יעקב נאמן
שיח' פרופ' עבדול ה' פאלאצ'י, איטליה
פרופ' ארווין קוטלר, קנדה
פרופ' אהרן קירשנבאום

ועד מנהל
עו"ד שלמה סופר
ד"ר אברהם מ' פוס

ועדת ביקורת
עו"ד שמואל אלטלף
עו"ד ישראל קנטור

מייסדים
פרופ' יצחק טברסקי, ארה"ב
עו"ד יצחק טוניק
השופט פרופ' חיים כהן
פרופ' שמא פרידמן
אלפונסו י' צבע
השופט ד"ר יצחק קיסטר

חוקר בכיר
פרופ' נחום רקובר

ת"ד 7483
ירושלים 91074
טלפון 026247041